מי מאתנו לא רוצה בכל רגע נתון להיות הגרסה הכי טובה של עצמו. כזו שתוציא ממנו את המיטב, כזו שתאפשר לו לא להיות שיפוטי כלפי עצמו או כלפי אחרים, כזו שתאפשר לו להיות פחות ביקורתי.  הרצון הזה לא תמיד מתממש ואנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב כועסים, מבקרים, שופטים, מתחרטים.

באחד המפגשים שלנו התלמידה שלי אמרה לי "אימא אף פעם לא מרוצה מהלמידה שלי, היא תמיד אומרת שאני לא לומדת מספיק". היא שיקפה את מה שהיא שומעת, את מה שהיא מרגישה בטון הדיבור שלה ובמבט העצוב שהיה בעיניה. שאלתי אותה אם היא מרוצה מהלמידה שלה והיא ענתה , "אני עושה מה שאני מסוגלת לבד, קשה לי ללמוד לבד". 

בפרשנות שלה היא עושה את הכי טוב שהיא יכולה (ברקע יש הפרעת קשב ולקויות למידה). היא נענית לאתגרי הלמידה ,הלא פשוטים עבורה, בדרכה שלה.   במקרה הספציפי הזה אין צודק ולא צודק, אין נכון ולא נכון.  הפרשנות שלה ושל אמה ללמידה שלה היא פרשנות סובייקטיבית. כל אחת מהן חווה את הלמידה ומפרשת אותה באופן שונה.

אחת מהנחות היסוד של NLP היא שאדם עושה בכל רגע נתון את הטוב ביותר עבורו באותו רגע.

לפי הנחת יסוד זו , כל עשייה שלנו ברגע מסוים היא העשייה הטובה ביותר עבורנו. לא יכולנו לעשות אחרת באותו רגע ועשינו את מה שהיה זמין עבורנו.

אם נחזור לתלמידה שלי, מבחינתה, כשהיא למדה לבחינה הספציפית שאימא שלה טענה שהיא לא למדה מספיק, מבחינתה היא למדה הכי טוב שהיא יכולה והיא לא יכלה ללמוד אחרת.

אי הנחת ואי שביעות הרצון מהבחירות שאנו עושים ברגע נתון מובילים אותנו להרהורי חרטה, לתסכול, לתחושת ערך עצמי נמוך, למחשבות "מה היה קורה אם…."  ובכדי להימנע מהרגשות השליליים , המחשבות השליליות, אנו צריכים להתמקד בכך שהבחירה שלנו באותו רגע הייתה נכונה עבורנו לאותו רגע.

לא פעם אני שומעת מהורים של תלמידים שלי משפטים כמו : "הוא לא למד בכלל", " הוא פתח את המחברת פעם אחת לפני הבחינה וזהו" . התסכול בקרב ההורים מובן, הרי כל הורה רוצה שהילד שלו יצליח, כל הורה רוצה למנוע מהילד שלו כישלונות, אך יחד עם זאת אם משדרים לילד באופן תמידי שהוא לא עושה מספיק, הילד יחיה בתחושה שההורה שלו לא מרוצה ממנו, שאף פעם הוא לא יהיה כמו שההורה שלו רוצה.

לדעתי , הורה צריך לשתף את ילדו במחשבות שלו, ברגשות שלו. להציע לילד עזרה אם צריך, אבל גם להבין את מקור הקושי ולאפשר לילד להיות הגרסה הכי טובה ביותר של עצמו בכל סיטואציה בלי שיפוטיות. האם זה קל? לא, ממש לא. אבל זה אפשרי.

וככה לסיום… משהו שכתבתי פעם לבן שלי (ותגובתו: "די כבר את עם הרוחניקיות שלך").

מנסה לעשות את הכי טוב שיכולה
לנגב את הלחי מהדמעה שזלגה
לומר את המילים הנכונות
לחבק כשכואב וגם כשעצוב
לאפשר לך להרגיש בטוח בים של סערות
עוד כמה שנים כשתתבגר
תביט אחורה על ילדות שחלפה
רגעים של עצב רגעים של שמחה
מה יכולת לקחת קצת אחרת
מנסה לעשות את הכי טוב שיכולה
להיות שם בשבילך
לא תמיד מצליחה לגעת בכאב
לא תמיד יודעת אם המילים שנכונות עבורי נכונות גם עבורך
עוד כמה שנים שתתבגר
תביט אחורה על ילדות שחלפה
חיוך כזה קטן יעלה על הפנים
תמונות של הילדות יחלפו במהירות
יישארו רק הזיכרונות
מנסה לעשות את הכי טוב שיכולה
להשאיר לך זיכרונות טובים
ולאפשר לך ליצור לבד את הכי טוב שלך
זיכרונות שיישארו ממך גם לאחרים