בבית ספר יש מנהג של שנים עוד מהתקופה בה אני הייתי ילדה ( ואפשר לומר שעבר  הרבה זמן מאז שאני הייתי ילדה) של מתן תעודות הצטיינות על הישגים לימודיים לתלמידים.

בכל שנותיי בבית הספר אף פעם לא קיבלתי תעודת הצטיינות. לא בגלל שלא יכולתי להגיע להישגים הנדרשים, אלא בעיקר בשל העובדה שתעודת הצטיינות מעולם לא היוותה מטרה עבורי. מעולם לא הייתה כזו שחשבתי שאני צריכה לעשות מעבר למה שאני עושה כדי לקבלה. אפילו בתואר השני שלי בלוגיסטיקה למנהלים הייתי קרובה בשתי נקודות לתעודת הצטיינות. כנראה משהו שם עמוק בתת מודע שלי ממש מתנגד לכך. משהו שם בתת מודע שלי זועק "אל תגדירו אותי בציון" .

ומרוב שתת המודע הזה כ"כ קיים הוא כנראה חלחל למודע והפך להיות חלק ממי שאני כאימא וכמורה .

שלא תבינו לא נכון אני בעד מיצוי היכולות, אני בעד מוטיבציה והגעה להישגים לימודיים , הרי מזה אני מתפרנסת .אבל- ויש אבל גדול מאוד שבראייה שלי ציונים אינם מעידים על מי שאתה ויתרה מזאת אינם משקפים הרבה מיומנויות וכישורים.

הפעם היחידה שהתרגשתי מתעודת הערכה (לא הצטיינות) הייתה הפעם בה התקשרה אליי המחנכת של בני הקטן כשהיה בכיתה ו'  ובישרה לי שהוא יקבל בטקס סיום מחצית א' תעודת הערכה על שיפור בהישגים, התמדה וחריצות.

התעודה הזו לא הייתה תעודה על ציונים גבוהים , היא בכלל לא הייתה תעודה על ציון , אלא זו הייתה תעודה שמשקפת את היכולות של התלמיד, את המוטיבציה שלו ומה שהכי ריגש אותי בכל הסיפור זה שהתעודה בעיניי שיקפה את זה שבית הספר ראה את הבן שלי. ראה אותו מעבר לציון. ראה אותו במאמץ, בהשקעה, ברצון, בהתמדה.

הרגע שבו הקריאו את שמו, היה הרגע בו הוא חיפש את עיניי ,הביט בי וחייך. את הרגע הזה אני לא אשכח לעולם. הרגע שהוא צעד לעבר הבמה לקבל את התעודה. מתרגש מהמעמד שלא ציפה לו כלל.

בסיום הטקס חיבקתי אותו ואמרתי לו כמה אני גאה בו. גאה על הדרך. גאה על המהמורות שעבר, לא ויתר לעצמו והצליח .

עברו כמה שנים מאז והגישה שלי לא השתנתה. אני עדיין מאמינה שלהיות מצטיין זה להיות מצטיין בהתאם ליכולות שלך. להיות מצטיין זה לעשות את המקסימום שאתה יכול למען עצמך. להיות מצטיין זה לדעת שכל מה שעשית היה הכי טוב שיכולת באותו רגע נתון.

להיות מצטיין זה לא לעמוד בציפיות של אחרים לציון כזה או אחר, אלא לעמוד בציפיות שלך מעצמך, להיות במאמץ מתמשך בכדי לעמוד במטרות שאתה מציב לעצמך ולא דווקא בהקשר של לימודים.

קיבל ילדיכם תעודת הצטיינות תתמכו. תעודדו ותהיו גאים. לא קיבל ילדכם תעודת הצטיינות תכינו לו אחת משלכם, כזו שתשקף את החוזקות שבו, את התכונות הנפלאות שלו, את הערכים המובילים אותו.